פסק-דין בתיק ת"ק 11063-09-11

1.         התובעת מקבלת קיצבת הבטחת הכנסה וכן מזונות מהמוסד לביטוח לאומי. היא ושני ילדיה חיים מקיצבה זו.

            ביום 21/11/2010 נפגעה התובעת מסיבה כלשהי, נגרם לה שבר ברגל השמאלית, והיא פנתה למוסד לביטוח לאומי בחדרה וביקשה לברר את זכויותיה. היא מילאה טופס תביעה על פי הנחיות הפקידה, התבקשה לפנות לרופאת המשפחה בקופת החולים על מנת להשלים פרטים חסרים, עשתה כך, חזרה למוסד לביטוח לאומי, ולאחר סיבוב נוסף של "לך ושוב", אישרה הפקידה בביטוח הלאומי שהטופס מולא כראוי.

2.         לאחר מספר ימים התקשרה התובעת למוקד הטלפוני של הביטוח הלאומי, ונמסר לה שאושרו לה 90 ימי אי-כושר, ושהיא תקבל קיצבה חודשית של 950 ש"ח בחודש, כאשר התשלום הראשון התבצע כבר ביום 3/4/2011.

            לטענתה, ביום 31/3/2011 היא התקשרה למוקד הטלפוני ושמעה הודעה קולית לפיה בתאריך 3/4/2011 הועבר (בלשון עבר) סכום הקיצבה הראשון.

3.         לטענת התובעת, על סמך הודעה זו, היא הוציאה שיקים וביצעה קניות רבות, אך לתדהמתה, ביום 3/4/2011 שאלה אותה פקידת הבנק מדוע היא פיזרה שיקים רבים לאותו יום, היא אמרה לפקידה שאמורה להיכנס הקיצבה של הביטוח הלאומי, והפקידה אמרה לה שלא הופקד סכום כלשהו ושהשיקים חזרו.

            התובעת נסעה לסניף הביטוח הלאומי, שם נאמר לה שהכסף כן נכנס לחשבונה, ורק לאחר שהתעקשה לדבר עם מנהלת הסניף, נאמר לה לראשונה שהיא אינה זכאית לקיצבה בגין התאונה האישית מאחר והיא כבר מקבלת קיצבת מזונות וקיצבת הבטחת הכנסה.

לדברי התובעת, נאמר לה בסניף הביטוח הלאומי בירושלים, שאם נגרם לה נזק, היא יכולה לתבוע את המוסד לביטוח לאומי.

כמו כן, לטענתה הובטח לה על ידי הביטוח הלאומי לאחר שהתבררה הטעות, כי הסכום יקוזז ב- 10 תשלומים מהכספים המגיעים לה באופן חודשי מהביטוח הלאומי, אבל הוא קוזז בבת אחת.

4.         סכום התביעה הוא 8940 ש"ח, כאשר הוא מורכב מפיצוי על טירחה וחרדות - 5000 ש"ח, רכישת מוצרים שלא היתה רוכשת לולא הובטח לה לקבל את הקיצבה - 1900 ש"ח, נסיעות - 300 ש"ח, ותשלום לעו"ד - 1740 ש"ח.

5.         הנתבע טען לחוסר סמכות עניינית, הואיל ומדובר בתביעה שעניינה זכאות לדמי תאונה, והצורך להכריע בשאלות מהותיות בענף הגמלאות.

            לחילופין, ביקש הנתבע להעביר את התיק לבית משפט השלום בשל מורכבות התביעה.

            לגופו של עניין, טוען הנתבע כי ממילא, על פי סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי, הוא זכאי לגבות בחזרה כל סכום ששולם בטעות.

6.         את הבקשה להעביר את התביעה לבית הדין לעבודה דחיתי, השאלה שבפני איננה שאלה מהותית בענף הגמלאות, שהרי התובעת איננה תוקפת את ההחלטה שלא לשלם לה גמלה או קיצבה, אלא היא טוענת בסך הכל שהוצג בפניה מצג שווא רשלני, שבעטיו שינתה את מצבה לרעה, הוציאה הוצאות שלא היתה מוציאה אלמלא כן, ונכנסה למצוקה משהתברר לה שהכסף שהובטח לה לא יגיע אליה לא במועד ולא בכלל.

            כמו כן, לא התרתי לנתבע להיות מיוצג על ידי עו"ד, והוא היה מיוצג על ידי עובד של הביטוח הלאומי, שאינו עו"ד.

7.         אין ספק כי המצג שהוצג לתובעת, לפיו תקבל את הסכום שהובטח לה, היה מצג לא נכון והוצג ברשלנות, וכתוצאה מכך היא ביצעה קניות שלא היה עולה בדעתה לבצע אלמלא אותה הבטחה לקבלת הכספים.

אין צורך להכביר מילים כדי לתאר את עוגמת הנפש שנגרמה לה כשהתבררה הטעות, במיוחד כשבזמן הקצר שחלף בין הצגת המצג ועד שהטעות התבררה, היא כבר הספיקה לקחת על עצמה התחייבויות כספיות.

הנתבע טוען שהיא לא היתה אמורה כלל להוציא כספים לפני שהכספים התקבלו בחשבונה, אבל באותה נשימה טוען הנתבע כי המוסד לביטוח לאומי רשאי ממילא לקזז כל סכום ששולם בטעות.

יוצא איפוא, ש"קו פרשת המים" איננו בכלל מועד כניסת הכספים לחשבון, ולמעשה בכל מועד רשאי היה המוסד לביטוח לאומי להפסיק לשלם קיצבה שמשולמת בטעות ולקזז את מה שכבר שולם.

8.         מנגד, ברור שפסק הדין שינתן בתביעה אינו יכול להביא את התובעת למצב דברים שבו היא תצא נשכרת מהטעות של הנתבע. כלומר, לא ניתן גם לחייב את הנתבע לשלם לה את אותה קיצבה שהובטחה לה, ואפילו לא את הכספים שהיא הוציאה על סמך אותה הבטחה, ומנגד אין לשכוח שהמוצרים שרכשה עדיין נותרו אצלה.